<h1>ספר האסופות סימן ק"ח</h1>
<h2>דף כב.</h2>
דין לב עוף, הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר, הא איסורא מיהא איכא ואמ' בכריתות בפרק דם שחוטה [כ"ב ע"א] דבלב עוף עסקינן שאין בו כזית דם, אבל לב בהמה שיש בו כזית דם, מיעבר נמי עבר ולוקה והלכתא לב עוף שנתבשל בלא קריעה אפילו דבוק בעוף, העוף מבטל הדם שבלב, כי הלב אינו בולע כלל מן הדם שבו, משום דשוע ואינו נעשה נבילה ליאסר עצמו, דשיע הוא בפנים וגם בחוץ, ואינו בולע מן הדם, וגם אינו פולט הדם שנמצא בתוכו, אבל לב בהמה שנתבשל עם הדם שבתוכו בחללו, אין משערין את הלב עצמו באיסור, אלא הדם שבחלל משערין, ומבטלין ברוטב ובבשר ואפילו הלב עצמו, דאינו בולע מן הדם שבחלל, ולא נעשה נבילה. ומה שנהגו לחתוך את ערלת הלב וגם אזניו, משום שיצא הדם שבתוך הלב דרך אותו חתך, (אי נמי) [כי אינו] פולט דרך שעיעות לא מבפנים ולא מבחוץ, וכיון שחתכו ומלחו הרי הוא כשאר בשר, שהרי יצא דמו ומה שנהגו הראשונים שלא לבשלו, משום גדר.
